<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער נ"ז</h1>
<h2>דף צג:</h2>
דין המקח מה שהוא ראוי ללוקח שיקח מן המכר כגון עפרורית והדומה לו. תדע דכל סחורה בעולם יש בה יפה ויש בה פסולת ומוכרים אותה מעורבת זו עם זו. ויש לנהג בזה הענין מנהג השוקים והמקומות כמנהג כל מקום ומקום שאם הוא מנהג באותו מקום שאין מוכרים אלא נקי אין לו ללוקח שיקבל מן המוכר כי אם נקי ויפה וכמו כן אם הוא מנהג שיבחר הלוקח מן הסחורה מה שירצה ויניח מה שירצה אף הוא יעשה כמו כן ואם הוא מנהג באותו מקום שנוטל הלוקח מפסולת הסחורה ומעפרורית שע[ו]ר ידוע לכל מדה ומדה אף הוא נמי יקבל כמו כן אבל אם התנה בפי' בשעה שלקח ממנו ע"מ שלא אטול ממך כי אם נקי ויפה דאין לו ליטול כי אם נקי ואם לא התנה הולכים אחר המנהג בכל מקום ובכל עת ועת. והיכא שהמוכר הטיל באותה סחורה עפרורית יתר או פסולת יתר כדי להרבות המדה ראוי שיראו אותו בני אותו מקום וישערו אם הוא עפרורית כשעור שהן נוהגים שהיה בסחורתם או בקרוב מאותו שעור יניחו אותו ויעשו כמנהגם ואם הוא יתר יש עליו לחשב לו אותו יתרות וכמו כן אם הם פירות שמתליעים או שמסריחים יחזרו נמי למנהג המקום אם הוי שעור כשעור שמתליע פירותיהם כשמניחים אותם או שמסריחים כשעור הזה יש על הלוקח לקבלם ואם הוא יתר אין עליו לקבלם וכמו כן בכל דבר שהוא ראוי להתפסד כגון היין והדומה לו שמתפסד מאליו או כשמחליפים אותו מכלי לכלי אחר. ועל הדא גרסינן [ב"ב צ"ג ע"ב] המוכר פירות לחברו הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה תאנים מקבל עליו עשר מתליעות לסאה מרתף של יין מקבל עליו עשר קססות לסאה. ופירשו לענין העפרורית תני רב קטינא רובע קטנית לסאה. ועפרורית לא והא אמר רבה בר חייא קטוספאה משמיה דרב הבורר צרור מתוך גרנו של חברו נותן לו דמי חטים ומתרצינן קטנית נותן לו רובע עפרורית פחות רובע, ומקשינן ועפרורית רובע לא והתניא המוכר חטים לחברו מקבל עליו רובע קטנית לסאה שעורים מקבל עליו רובע נשובות לסאה עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה ותרצינן שאני עדשים דאגב דעקרי להו עפרייהו שכיח בהו. ואין לסמוך על אותו תירוץ שאמר משום דאמרינן אלא טעמא דעדשים הוא דמעקר עקרי להו אבל חטי ושערי לא ונפשוט מינה עדשים אין מידי אחרינא לא מקבל עדשים אצטריכא ליה סד"א כיון דמעקר עקרי להו שכיח בהו עפר' יותר מרובע נמי לקבל קמ"ל. ותדע דאלו השעורים ששערה המשנה לא נתן אותם שעורים אלא לפי מנהגם ולעולם אין דנים אלא לפי מה שהוא החסרון והעפרורית בכל מקום ומקום בין פחות בין יתר ואם הוא מקום שאין לו מנהג ידוע יש על ב"ד לעשות לפי ראות עיניהם ולפי מה שדעתם נוטה שיהיה עפרורית ופסולת באותו מקום ולענין המנהג גרסינן [ב"מ מ' ע"א] יוציא לו שתות ליין רבי יהודה אומר חומש ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה. ולענין השמרים שביין ושבשמן גרסינן דצריך שיקבל כמנהג אותו מקום אלא אם התנה עליו שיקבל אותו מזוקק דהתם ודאי הולך לפי תנאו ויקבל אותו בלי שמרים כמו שהתחילה המשנה לענין פקדון יוציא לו שלשת לוגים שמן למאה לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע ואם היה שמן מזוקק לא יוציא לו שמרים קנקנים ישנים לא יוציא לו בלע רבי יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחברו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה ויש לנו לדקדק דרבי יהודה כיון שאמר אף המוכר כך רצה לומר הנח את המפקיד אלא אפילו המוכר שנוטל הדמים במקחו יקבל ממנו שמרים כשמן מזוקק נמצא דת"ק סבירא ליה שכשם שהמפקיד שמן מזוקק לא יקבל שמרים כ"ש מוכר שמן מזוקק או יין מזוקק שלא יקבלו ממנו שמרים כלל והלכה כת"ק דכל מי שמקבל למכור מזוקק לא יקבל שמרים כלל וזה שחלקו במי שמקבל עליו לתת כל ימות השנה אבל במי שמוכר לאלתר ומקבל עליו מזוקק כולי עלמא לא פליגי דלא יהיב ליה שמרים כלל ואם לא התנה על מזוקק הרי זה מקבל עליו כמנהג אותו מקום. ותדע ששמרים של שמן כיון שיש לו עתים ידועים אימתי הוא מזוקק ואימתי הוא עכור הולכים אחר אותו העת אם אמר הריני מוכר לך ישן או חדש הדבר ידוע שהחדש אינו מזוקק והישן מזוקק הולך אחר תנאו והנ"מ לענין שמן זית אבל שמן שומשמין וזרע פשתן שאין להם עתים ידועים אלא הישן שוה הוא לענין שמרים שאינו כ"כ צלול ואם היה תנאי ביניהם הולכים אחר התנאי ואם לאו הולכים בכל עת ועת כמנהג אותו מקום כדגר' [שם ע"ב] תנאי אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים מאי לפקטים אילימא כי היכי דלוקח לא מקבל פקטים מפקיד לא מקבל פקטים ונימא ליה פקטיך מאי אעבד להו אלא כי היכי דמפקיד מקבל פקטים לוקח נמי מקבל פקטים. ומי מקבל פקטים והתניא רבי יהודה אומר לא אמרו שמן עכור אלא למוכר בלבד שהרי לוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים בלא פקטים לא קשיא הא דיהיב ליה זוזי בתשרי ושקיל מיניה בניסן במדה של תשרי מקבל פקטים דאזלינן אחר העת שנתן זוזין חדש היה והא דקא שקיל מיניה במדה של ניסן לא מקבל פקטים דאזלינן אחר העת והוא מזוקק.
וכבר הקדמתי בחבור זה ופירשתי בו שיש דברים הנקראים בשם ויש דברים הנקראים בענין ואינו עומד על גבי החפץ. ודע שאתה מוצא בכאן ענין זה על חמש דרכים. הדרך הא' אם הזכיר המקום בעינו והזכיר נמי החפץ שבתוכו והתנה שהוא יפה כגון שאמר לו זה היין שבתוכו אני מוכר לך למקפה וזה הוא עלוי צריך שיתן לו יין יפה ויש לו לקבל עליו השעור שפי' לסאה. הדרך השני אם לא הזכיר המקום אבל הזכיר שם החפץ ויפיותו של החפץ כגון שאמר לו הריני מוכר לך חבית של יין למקפה דלא א"ל חבית זה אבל חבית סתם צריך שיתן לו יין שכלו יפה ולא יקבל עליו ולא כלום. הדרך הג' אם הזכיר לו שם המקום בעצמו והזכיר שם החפץ סתם שלא אמר יפה דהתם לא יחייב ליה אלא בגרוע שבאותו מקום וכגון שא"ל חבית זה של יין אני מוכר לך ולא א"ל למקפה כדגר' [ב"ב צ"ה ע"ב] מרתף של יין אני מוכר לך ואמר לו למקפה נותן לו יין שכלו יפה ומקבל עליו עשר קססות מרתף זה של יין ולא אמר לו למקפה הרי זה נותן לו יין הנמכר בחנות. הדרך הרביעי מי שהזכיר שם המקום ולא הזכיר שם החפץ שבתוכו ולא שם יפיותו או שהזכיר שם הכלי והדבר ידוע שאותו מקום או אותו כלי הוא לחפץ ידוע שאינו עשוי אלא לחפץ פלוני וכגון מרתף בלשון עברי שהוא ידוע שהוא ליין. וה"ה לכלים שאם אמר מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר של יין דהתם אפילו שיהא כלו חומץ גמור יש על הלוקח לקבלו כדגרסי' [שם צ"ה ע"א] מרתף זה אני מוכר לך אפילו הוא של חומץ הגיעו. הדרך החמישי כגון שלא הזכיר מקום החפץ שיאמר בה זה ואף לא החפץ בעצמו ושיאמר בו זה אבל הזכיר המקום או הכלי הידוע ולאותו חפץ ולא הזכיר יפיות החפץ כגון שאמר לו מרתף סתם דין הוא שיתן לו מה שראוי להיות באותו כלי ויקבל עליו השער הידוע באותו מקום כדגר' [שם ע"ב] אבעיא להו מרתף ולא אמר ליה למקפה מאי, פליג' בה רב אחא ורבינא חד אמר מקבל, וחד אמר אינו מקבל. ודבר עקר יש בידינו דרבינא לקולא הוא והלכה כמותו לבד מג' מקומות ואין זה מכללם ולא עוד אלא שיש לנו כלל בדין דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע והמוכר הוא הנתבע.
ולענין מכירת המשקין אתה מוצא ענין אחר ותדע במה שאנו אומרים לענין משקין שמקבל עליו עשר קססות למאה כגון היכא שמוכר ממנו כדין של שמן או כדין של יין או חביות דהתם הוא דמקבל כשעור כל מקום ומקום אבל אם לא לקח ממנו כי אם חבית או כד אחד ראוי שיהא המשקה כלו אחד ושלא יהא בו שום הפסד כלל. אבל ראוי לו שיקבל ממנו שמרים באותו כד או באותה חבית כענין הראוי לו לקבל כדגרסינן [שם] תני רבי חייא המוכר חבית יין לחברו נותן לו יין שכלו יפה ואסיקנא שאני חבית דכולי חד חמרא. ולענין מכירת הפירות שאינו משקין כגון מדת היבש אתה מוצא ענין אחר. תדע דכל מה שיש בהם מן העפרורית ומן הפסולת שפי' שמקבל עליו הלוקח כמנהג כל מקום ומקום ולא אמרן אלא היכא שלא התחיל המוכר לנקות אותו פסולת או אותו עפרורית אבל אם התחיל לנקות הרי עליו לנקות הכל אמר [שם צ"ד ע"א] רב הונא ואם בא לנפות מנפה את כלו.
